הארלי קווין

לכל רכיבה יש שיר נושא. לפעמים הוא מתחיל שקט ואז מתגבר. ליידי גאגא מלווה את תחילתה בלופ, שרה:
Lovers in the night
Poets trying to write
We don't know how to rhyme
But, damn, we try.
אבל כשהדרך ההררית מתחילה, הקצב מתגבר.
אנחנו הולכים ליהנות פה?
הארלי קווין מופיעה, יושבת על כתף ימין, מנדנדת את הרגליים.
ומה העניין עם החולצה הקצרה? אתה רוצה להצטנן?
את אמא שלי? חוצמזה אני הערתי לך על איך שאת מתלבשת?
צודק, היא אומרת.
תחזיקי חזק, אני אומר לה.
בראש ההר היא מביטה בי במבט המטורף שלה. לא לימדו אותך להיכנס לסיבוב לאט ולצאת מהר?
אני מעדיף לדלג לסוף, אני עונה, והיא נעלמת.
הסיבוב האחרון בירידה מההר מתיישר, ולידי גאגא חוזרת ומשתלטת על הפלייליסט.
ככה זה, לכל רכיבה יש שיר נושא ועולם אסוציאציות משלה.

אנחנו

נָשִׁים חֲדוּרוֹת מַטָּרָה
מִתְרוֹעֲעוֹת
עִם
גְּבָרִים חוֹדְרֵי שִׁרְיוֹן
הַמִּפְגָּשׁ מֻצְלָח בְּדֶרֶךְ כְּלָל
אִם כִּי חֵלֶק מֵהַמִּשְׁתַּתְּפִים
יִבְחֲרוּ שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ
שׁוּב
(תְּפוּקָתָם הָרַכָּה
מִתְמוֹדֶדֶת עַל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב הַמְשֻׁתֶּפֶת
לְכֻלָּן
וּלְעִתִּים לְכֻלָּם)

נָשִׁים אוֹחֲזוֹת גָּבִיעַ
מֵעֲנִיקוֹת אוֹתוֹ
לִגְבָרִים אוֹחֲזֵי דֶּקֶר קֶרַח
כְּדֵי שֶׁיְּעַרְבְּבוּ בּוֹ מַשְׁקָאוֹת מְשַׁקְּרִים.
אֶת הַתַּמְהִיל הַיְרַקְרַק
שׁוֹתִים שְׁנֵיהֶם בְּתַדְהֵמָה
כְּאִלּוּ לֹא הָיָה מְדֻבָּר
בְּנוֹזְלֵיהֶם הֵם.

נָשִׁים עוֹטוֹת רְדִיד
מַתֶּכֶת קַלָּה
מַבִּיטוֹת בִּגְבָרִים בְּחֻלְצוֹת פִּשְׁתָּן אֲבִיבִי
סַגְסוֹגוֹתֵיהֶם זוֹהֲרוֹת בְּקַרְנֵי הַחַמָּה
נִסְפָּגוֹת וּמְזִינוֹת אֶת הַמַּבָּט הַחוֹדֵר
דַּרְכָּם.

ימי מלחמה

שקיעה. כביש בית אורן בפעם המי יודע כמה. מדיטציה. מעיל צבאי דק, שלל מלחמות ישנות, מאפשר לרוח הקרה לחדור את ההגנות בדיוק במידה הנכונה. אין כמו כביש הררי כדי לנקות את העצב השקט של הימים הללו. להעיר את הפחד, לאלף את המערכת הסימפתטית בעיקולים כשהמבט מבקש להינעל על התהום. להסיט אותו בכוח, לשחרר את הגוף שמבקש להתאבן, לחוש את הכל משתחרר כשהאופנוע משייט בקלות דרך ראשי הסיכה. באוזניות בילי ג'ואל שר על וינה של שנים רחוקות. שקיעה נוגה מאירה את צמרות העצים. כאילו אין מלחמה.

Like

Comment

Share